הקורונה מאלצת אותנו לבחור בין פגיעה בפרטיות לבין הצלת חיים

לא מכבר נודע לנו בתקשורת על כך שהשב”כ עושה שימוש בטכנולוגיה העומדת לרשותו ויוצר איכונים אודות אזרחים ותנועתם במדינת ישראל, בתקווה להקטין ו/או למגר את תופעת הקורונה או לחלופין את מחלת הקורונה. הביקורת שעלתה בשל כך טענה כי יש בכך כדי לפגוע בפרטיות האזרחים. האם אכן מדובר בפגיעה לפי חוק? ומה האיזון הנדרש בבואנו למגר את מגפת הקורונה?

אכן, מדובר בפגיעה בפרטיות לפי סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, אך יש לזכור כי אלו הטוענים שהפגיעה בלתי מידתית ייתכן צודקים בנושא מסוים. אך מנגד ייתכן ואף טועים. אותם אלה אשר טוענים כי עדיף תוכנה אזרחית אשר פגיעתה פחותה על איכוני השב”כ.

ואני אומרת, סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מדבר על בילוש והתחקות אחרי אדם ו/או כל הטרדה אחרת העלולה להטרידו. אכן כך הם הדברים, אך מנגד כולנו תקווה כי מחלת הקורונה או מגפת הקורונה תיכחד מהעולם במהרה.

בימינו אנו, בו אנו מאבדים אזרחים וחברים רבים, משפחות רבות מאבדות את יקיריהן, מה זו פגיעה בפרטיות לעומת מיגור המחלה ו/או צמצומה? משכך אני אומרת, אכן ייתכן ואיכוני השב”כ הם פוגעים בפרטיותנו, קל וחומר גם התוכנות האזרחיות. עצם העובדה שהן מאכנות את מיקומנו יש בהן איזושהי סוג של פגיעה לפי חוק הגנת הפרטיות.

אני אומרת בפה מלא, כמי שעוסקת בסוגיות אלה רבות – עדיף פגיעה בפרטיותנו לטובת ניסיון למיגור המגפה המשתוללת בעולם. תחשבו על זה.

_____________________________________________

https://dev.obiter.co.il/lawyer/%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%90